חלונות וירטואלים virtual windows
בקומה 8, בחדר המתנדבים הקטן, שם התחלתי בליווי הרוחני, תוך כדי השתלבות בצוות הפליאטיבי.
החדר קטן, אבל חלון אין בו. זה חסר. אני יודעת כבר מנסיון, שהחלל נוצר באמצעות הנוכחים בו. ולפעמים חפץ כלשהו, עלים יבשים ואבני הנחל עושים לפעמים את העבודה למשל. ולפעמים דמיון מודרך, שמביא אותנו אל איזה מקום נעים ובטוח, להקלה רגעית או מתמשכת. אך לא בחדר האנונימי שם בקומה 8 בבי”ח חולים איכילוב. הרגשתי צורך לשנות את תחושת הקופסא שם.
את החלונות האלה הקרנתי באמצעות מקרן קטן וקומפקטי, איתו כבר התנסיתי בבניית עולמות וחלקי עולמות וירטואלים, לאלו השוכבים פרקדן ומונשמים, או קרבים לשעתם האחרונה. בכתבה הזו אפשר ללמוד עד כמה חלון הוא דבר חשוב בהוספיס למשל.
אני מנסה לפתוח צוהר, בכל כיוון ומשמעות שאפשר, אל ליבם של מי שאני מלווה ומעינהם החוצה.
להקרין אותו ממול או על התיקרה, ולאפשר כניסה ויציאה של אויר ותודעה.
