מטכנולוגיה לרוח, מהצלחה לחמלה change to spiritual care

“רוחניות” היא שם כולל לגישות המתייחסות לממד הנפשי והפנימי של הקיום. גישות אלה מסייעות לגלות את משמעות החיים, את החיבור והקשר עם אנשים אחרים ואת הקשר למה שגדול מהאדם עצמו. הרוחניות קשורה לתחושות של כבוד, חירות פנימית ואמון. “הליווי הרוחני” מסייע לאדם לאתֵר בתוך עולמו הפנימי מקורות להשראה וכוחות נפש להתמודדות, למצוא עוגנים כשהדברים מתפרקים.

לבוא בנפש נקיה וסקרנות אותנטית. להושיט יד, ליצור מרחב מיטיב, רשת בטחון, גשר וקשר לסביבה. לדעת שהאדם אינו תמצית המחלה שלו, לשקף ולהזכיר לו את יפי נפשו וקיומו ביקום. “הליווי הרוחני” כעיסוק, וחלקו בסביבה התומכת להקלת הסבל – שייך למילניום החדש, אך ניזון מתרבויות עתיקות וחובקות עולם. זאת הדרך בה בחרתי.

השינוי

אין הכוונה שקודם לא היתה לי תודעה של רוח ושל חמלה, גם לא שעכשיו אינני מתעניינת בטכנולוגיה והצלחה – אבל האיזון בין הדברים השתנה בהרבה וכך גם סדר יומי. המוכנות לשינוי זורמת בדמי, בדרך הדארמה הבודהיסטית ובדרך הטכנולוגית גם יחד.

“ראם דאאס

How can we make friends with change?

Let it Change

Ram Dass – Here and Now – Ep. 118 – A Sense of Change: Part 1

“

Bob Dylan – The Times They Are A-Changin’

כאשר הבנתי, בעת בהתנדבותי בהוספיס, שאני מסוגלת להישיר מבט אל סבלו של השני, בעודי מושיטה לו יד וקשב – אז הבנתי שלכאן אני רוצה להמשיך לבוא בקביעות, שכאן אני חווה את משמעות החיים. ושאני רוצה ללמוד ולהיות טובה בכך. גיליתי עולמות רוחניים שלא היכרתי. הרגשתי את תחושת הסקרנות וההתלהבות, ממש כמו לפני כמה עשורים כשחדרה קיומה של הרשת לתודעתי. גיליתי שיש דיסיפלינה כזו, לימודים מוסדרים של שנתיים, המקנים הסמכה לליווי רוחני. 

באותו הזמן עשיתי EXIT קטן ומכרתי את neora.com. ובכן יצאתי לדרך חדשה, לימודי תיאוריה ופרקטיקה ב”מרכז שוורץ”, אחד מארבעת בתי הספר המקנים ההסמכה. זה היה מרתק, מאתגר. גם לאחר ההסמכה אני ממשיכה ללמוד, בהתנדבות בהוספיס, בקבוצת לימוד של מלוום עם פרופ יעקב רז, ומהצוות הפליאטיבי באיכילוב, המלווה אותי בליווי הרוחני לבאים לאשפוז יום אונקולוגית.

a switch – from playing with Dungeons and Dragons to dealing with Death and Disability

בשנה שעברה סיימנו לימודי ליווי רוחני והצטרפנו לרשימת המלווים המוסמכים בארץ. כיתה אחת מתוך 3 כיתות בבית ספרנו ועוד כ6 במוסדות אחרים, סה”כ כ50 מלווים חדשים. למדנו שנתיים, תיאוריה ופרקטיקה. @@ על העולם וישראל .זהו תחום חדש

בסיום הלימודים, דאגו חלקן מהקולגות שלי, על כך שקשה למצוא עבודה. זה באמת מטריד, שבתי חולים אינם מקציבים תקנים לשם כך, גם לא קופות חולים והוספיס בית. אך חלקם של המוסדות כבר מכירים בצורך הזה. אפשר להניח שזה רק יתרחב ויתפתח.

אני מצאתי בקרבי עליצות שכזו, מהיכולת שלנו להמציא את עצמנו ואת תפקידנו בתור מלוות ומלווים רוחניים. התעוררה בי אותה ההרגשה, של תחילת ימי האינטרנט, כאשר בתור מתכנתת, הבנתי לראשונה מה יהיה האימפקט האדיור של הרשת ומצאתי עצמי לומדת ומשתלבת בתחום החלוצי. ואשמח לפרט במה זה בא לידי ביטוי.

רוח הצוות – לא רק מהיותו תחום חדש, כמובן גם כח זהו תחום רוחני וטיפולי, – אני מוצאת סולידריות ופתיחות, הן עם קולגות מהליווי הרוחני והן בשלב העבודה המקצועית עם הצוותים הפליאטיבים. רוח ההתנדבות מגיעה לא רק בגלל חוסר במקומות עבודה – אלא גם משום הצניעות של תחילתו של התחום @@ ממש כמו תרבות הקוד הפתוח שקמה בהתחלת האינטרנט.

היכולת ליזום ולהמציא, נובעת גם היא מהמעט שיש, כמו גם בגלל שהביטוי העצמי של כל אחד מאיתנו קובע את אופי הליווי, את היכולות לספוג ולהכיל, לתת ולהנחיל. כך, עוד בימי הפרקטיקום, יזמתי יחד עם הקולגה של מהלימודים – מרפסת רוחנית בה נפגשנו עם בני משפחה של מונשמים. זה היה ראשוני. במקרים אחרים

במפגש האישי עם מלווים אני מרגישה את כלי הביטוי שלי. ספרות ואמנות. קטעי וידאו מהרשת על ידע היסטורי על ארץ ישראל. ספרים שקראתי בזמן הלימודים והעשירו אותי בתפישות רוחניות ממרחקים.

עד מתי לומדים?

הלימודים אינם מסתיימים עם קבלת התעודה. להיפך, כעת יש להתנסות, רצוי עם סופרוויז’ן, לקרוא, להפנים, למצוא ולפתח תחומי התמחות, לעדן ולדייק את הגישה, את התבונה ואת החמלה. אישית, באופן טבעי, אני משתתפת בימי עיון והדרכה למלווים את הנוטים למות, לקבוצת שיתוף (סנגהה) ברוח הבודהיסטית, כמו גם קשב רב לצוותים הפליאטיבים בבתי החולים בהם אני מלווה.

ספרים