לדבר עם ילדים על המוות talking to kids about death

“פחד המוות יורד בדרך כלל למחתרת מגיל שש בערך עד גיל ההתבגרות, השנים שפרויד הגדיר כתקופת חביון המין. ואז, במהלך ההתבגרות, חרדת המוות פורצת במלוא עוזה: בני נוער נעשים לא פעם מרותקים לנושא המוות. יש השוקלים התאבדות. מתבגרים רבים עשויים כיום להגיב על חרדת המוות בהפיכה לשליטים ולזורעי מוות בחיים הווירטואליים שבמשחקי וידיאו אלימים. אחרים מתריסים נגד המוות בהומור גרדומים ובשירים המתגרים במוות, או בצפייה בסרטי אימה עם חבריהם”
(ארווין יאלום, להביט בשמש, הוצאת דביר, עמ׳ 11)

פחד מוות אצל ילדים:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4336388,00.html

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3985848,00.html

ד”ר ארווין יאלום, פסיכיאטר, סופר ופסיכולוג אקזיסטנציאליסט התייחס לא מעט לשיח עם ילדים על מוות. הוא מאמין בגישה תבונית הפונה אל ההיגיון ומיישבת את הדעת. והרי אותן תשובות שעוזרות למבוגרים להתמודד עם הנושא נכונות גם לילדים, ורק נדרשות בהן יתר עדינות וחמלה. אפשר לחקור את הנושא יחד איתם ולשאול, לדוגמה, מה יקרה בעולם שלא מתים בו, איפה יגורו כולם, איפה יישאר מקום לטבע, להסתכל על העובדה שגם החיות נולדות ומתות וגם העצים פורחים וקמלים. המוות והחיים משלימים זה את זה, ובעצם מחשבות על עולם ללא מוות מפחידות לא פחות. עלינו להודות לפניהם בכנות, שאיננו יודעים מה קורה אחרי המוות. זוהי דרך הטבע, ויש בה מורכבות של אור לצד חושך. כמה יפה לקרוא על העצב והשמחה השזורים זה בזה בספר הילדים אגם הדמעות של שירה גפן, המספר על מותו של דג זהב שהיה יקר לילד אחד ועל מותה של סבתא שהייתה יקרה לילדה אחרת.

שתי יצירת יפהפיות ונכונות בעיני, על ילדה הנפרדת מסבתא

אגם הדמעות, ספר ילדים מאת שירה גפן.