ניו-יורק. השעון מחייך בראשי אולמות 11:11, שעות הטיסה נמחקו ונתאפסו בהפרש השעות שבין פאריס לניו-יורק, נבלעו לתוך ים של שעות אבודות שברחו מתוך החיים. NN יורד מן המטוס בצעדים קלילים ועיניו מחפשות את רציף 2B ופרח בדש בגדו כמובטח, כמה בנאלי. הוא נראה כמו חתן. מזמזם לעצמו ניגון מתקתק ששמע בעת הנחיתה, צועד אל עבר אולם קבלת הנוסעים ומלביש על פניו את חיוכו שהתכונן לו מול המראה כבר מלפני צאתו לדרך, בדיוק כפי שרצה להראות בפגישתו הראשונה עם LAYLY. וניגון מוסיקת הנחיתה מצעיד אותו לעברה.
ירית הצלף לא נשמעה אך הגופה צנחה מיד, מעכבת את הנוסעים הדוהרים אל דוכני בדיקת הדרכונים. אין ספק ששדות תעופה הם מקום קלאסי לטרוריסטים, הם שדות הקרב של המאה העשרים. בכך עוד הספיק להרהר ברגע נפילתו, ולרגע לא היה בטוח שהוא, הוא עצמו ולא אחר, העומד לנפוח את נשמתו. שהרי מת כבר מזמן מזמן, זומבי כמו שאמרנו, תשאלו בפאריס, תבדקו אפילו ברשומות הקבצים של אוקסימורון. אך לעזאזל, למה נדבק לו דווקא השיר האידיוטי הזה לראש, אהה כמה אבסורדי הדבר, לא ניגון בעל מסר משמעותי, סתם מנגינה של מטוסים ומעליות וסופרמרקטים, בוודאי שלא זו המוסיקה אותה איחל לעצמו בתכנונים הכי פרועים של המוות...
ועוד הספיק לתמוה, תוך כדי התקהלות אנשי הביטחון ומרוצתם עם מכשירי הקשר, מה פתרונה של החידה, האם יש בעולם יותר אנשים מתים או יותר חיים. עוד הוא מתפלא כמה ארוך זמן הנפילה וכמה רבות המחשבות הצפות בו, בסרטים זה נראה כהרף עין המספיק לאנחת גניחה או לכל היותר משפט מפתח על טיבו של האדם. חשבון פשוט ומהיר מורה שעד עתה רבו המתים מן החיים, אך גידול אקספוננציאלי באוכלוסיית כדור הארץ (340 מיליון בשנת אלף, 3 ביליון ב-1960, ו- 6 ביליון ב-1990) מוכיח שבקרוב מאוד ישתנה היחס הזה. אם כך, מה חבל - בהתווספו אל מניין המתים הוא איננו משנה כהוא זה את התשובה לחידה שהעסיקה את החבר׳ה בסנסטיקו.
שדה התעופה נסגר הרמטית ובאופן מיידי. יעילות רבה ניכרת בתכונת השוטרים ונערי הביטחון המחופשים בחליפות מעונבות. JJ מרוחקת מזירת הפעילות ומסוגרת באולם ההמתנה, צופה מן השוליים בהתרחשות, מבעד לדלתות הזכוכית. צופרי אמבולנסים ומכוניות שיטור מרוקנים את מחשבותיה לכדי בהייה מטומטמת. בדלפק בדיקת הדרכונים מסתופפים שוטרים ופקידים, מעבירים מידע ממכשירי הקשר המשדרים מהזירה אל הפקידה המזינה ושולפת נתונים במסוף הגבולות.