BYE ממש כאילו יצאת מהחדר בו אנו שוהים יחד וסגרת אחרייך את הדלת. תצרפי לכך את העובדה שלא הופעת לשלושת הטיפולים הבאים לאחר מכן, כלומר לא עמדת גם בתנאים של עיתוי הפגישות עליהם הקפדנו כל כך עד עכשיו ותביני איך זה מתקשר.
באמת שלא יכולתי להופיע, הייתי נורא עסוקה, והיו בעיות טכניות ומיליון דברים שקרו לי, דברים חשובים, ובשל כך הודעתי לך שלא אוכל לקיים את הפגישות. לכל אחד זה יכול לקרות, מה כל כך נורא? למה אתה ממהר להסיק מסקנות של סוף? מה לפספוסים הקטנים האלו כדי שתאמר לי שאני דומיננטית ומשתלטת על הטיפול?
הביטי JJ, עלינו לשים לב לסימנים המופיעים בדרכנו ומכוונים אותה, אפילו אם הם מטושטשים לפעמים ולא תמיד נעימים ברגע הראשון. ברור שבתחילה מתעוררת בך התנגדות, וחשש, מהרעיון של סיום. בואי נחזור אל החלום, אנחנו כבר יודעים כמה אפשר ללמוד מחלומות.
כן, בדיוק ההיפך ממה שאמרת עד עכשיו. בטח לא על סיום.
דווקא כן. על פניו הייתי אומר שהנה את מוכנה להיפגש פנים אל פנים עם עצמך. אם קודם ראית בחלומך ג'וק מפחיד הרי שעתה את עומדת מול דמותך שלך ומוכנה להסתכל מקרוב בעינייך.
לא, אבל זה דבר, אמרתי לך, עם עניבה וזיפי זקן.
אכן, כן, את מוכנה להיפדש דם עם החלקים הדבריים של נפשך, החלקים המשלימים.
אז למה אני לא רואה בבירור את עצמי? הרי הדמות מתנועעת ממש כמוני אבל זהותה כל כך מטושטשת, וגברית, מוכרת אבל גם זרה.
זיפים מלבינים, עניבה, לבירינט. מה זה מזכיר לך?
אני נזכרת שאתה אמרת לי פעם שהנפש היא כמו מבוך. הזכרת אז גם את הלבירינט של המינוטאורוס, ואומץ לב.