במרכז העיר שוב לא הרגישה, כמו פעם, זרות בכל דבר שנתקלה בו. אנשים החוצים את הכביש בריצה כבר לא נראים לה כבובות מונעות בחוטים מגבוה, והמכוניות העומדות מסודרות בצידי הכביש מצטיירות כחפצי אומנות אסתטיים ולא דווקא כקופסאות פח מגוחכות. גם שיחת חולין שאוזניה קולטות משני הגברים היושבים ליד שולחן שבתוך בית הקפה, אינה נשמעת יותר במלמולים בשפה זרה וחסרת פשר, והיא מקשיבה לה.
מאחורי הוילון בוקע קול צרוד של הנג-אובר: ״נאדה, ביש-גדא, אני אגיד לכם מה לעשות...״ הו כמה היתה שמחה כעת לתאוצה של הסיפור, למפנה שיתיר את סימני השאלה ויקצר את הזמן, למשל אם היה בעליו של הקול לא אחר מאשר ד״ר קרנל שהיה מפרש את חלומותיה ובא עם פתרונים, כתונת פסים, לקרב אליה את SHU, פה על-ידה. אך לא, אלו הן רק צפונות ליבה המשתוקק לקיצורי דרך, הוראות מגבוה ופתרונות קלים, וכבר מוסט הוילון ונשמע קולו של שותפו לשולחן, ״הרבה דברים יפים יש בעולם...״ הוא שר, זהו ג׳אד, מאותת לה בכובעו, הופעתו מדויקת כמפנה מתוכנן במחזה קומדיאני, כאילו חיכה מאחורי הפרגוד לרגע הנכון.
כאמור, כולם בעיר הזאת הם אנשי מכירות, וג׳אד מה הוא רוצה למכור לה עכשיו? לא ולא חמודי, די התערבת בגילויו של NN, ועתה יש לה את SHU, אהבה חדשה, ציור חדש, חיים חדשים, ואתה לא שייך אליהם. שובל חריף של ריח קפה טרי מלווה את המלצרית ו-JJ מתעוררת, רגע, כבר הגיע הזמן, ספל הקפה נשאר מלא בחציו והיא קמה לצעוד חסרת סבלנות אל הדואר, צעדים שהפכו לריצה קלה ולריצה מהירה ודילוגים. חצאיתה מתנפנפת, משב נעים מצנן דרכו אל בין ירכיה הנרגשות, מה יגיד פקיד הדואר אם ידע שהיא בלי תחתונים?
מתנדנדת מרגל לרגל וכוססת את ציפורניה, כל ניחוש לגבי תוכן החבילה המחכה לה יורד מהפרק כסתמי מדי ומפנה מקום לניחוש סתמי אחר. הדקות זוחלות ופקיד הדואר שהגיע זה עתה וניסה לפתוח את השער נראה איטי ומגושם. המפתח לא מתאים למנעול, צריך לחכות לפקידה השנייה שתביא מפתח רזרבי מהשכנים. עד שהיא חוזרת כבר מתאסף לו תור קטן ועצבני של בוקר. השלישי בתור נראה כבנה של החמישית ו-JJ מנסה לתפוש את מבטם ולהבין מדוע אינם עומדים יחד בתור. הוא מסתכל למעלה, מחפש תשובות בקו הרקיע והיא מביטה כלפי מטה אל הסלים ושקיות הניילון. הזקנה שמחכה בתור, אחרי האמא המשוערת, טעתה כנראה וחשבה שזהו התור לקופת חולים. לבסוף, כאשר הוזמנו להיכנס, התפזרו הממתינים בין האשנבים, הילד והאם כביכול נעמדים באותו אשנב אך עדיין אינם מחליפים ביניהם מילה, הפקיד מספר לשכנתו התימנייה בדיחה ששמע אתמול בערב, נדמה שכאילו להכעיס הוא