עם בוקר, כל בוקר, אני ניגשת אל המסך, עוד לפני צחצוח שיניים ושאר מלאכות היום. מה רבה הציפייה, מה גדולה ההתרגשות לגלות את ההודעה המהבהבת You have new mail, לפתוח בחיפזון, לעצור את הנשימה, לבלוע בשקיקה.
עוד נגיעה קטנה, עוד שינוי בתמונה והמון המון דברים שיש לי להגיד ולשמוע. SHU מתקרב אלי, ובתמונות נוגע, וגם אני מנסה להגיע. אני יוצאת מסגירותי לעבר משהו השונה ממני, וכוח גרוויטאציה חדש מושך אותנו, שנינו נעים אחד אל השני.
ביפ, איזה יופי, ׳You have new mail׳, איזה מזל. כמו אמה בובארי עם רודולף. בקצה האחוזה, ליד הנחל, בין אבני החומה, שם הם משאירים פתקאות לבוא ולמצוא, כך אנו, SHU ואני החדשה, למצוא את השדר הבינארי שעבר בכבלי תקשורת דיגיטלית בין יבשתית, את הפתק שנרטב מטל הלילה, לגלות דברי חיזורים ומילות אהבהבים. ועכשיו יש לי נירוונה קטנה, וטוב לי בתוכי.
138