חלון לראווה. זווית החיבור בין תקרה וקירות, היא המודל שלי. ריצוד קרניים חודרות חרכי תריסים, זה הנוף שלי. דומה שהתרוקנתי כליל כמו בסיפורך על הסירה הריקה, כדי שאוכל להיפתח, ליצור, להתמלא מחדש.
Interactive Talk- Program loaded and started
JJ אני מוקסם מההענות שלך להצעה שלי, כמו גם מהציור עצמו. התמונה מצוינת ולא מורגש כלל שלא נגעת במכחול, כלומר בעכבר של המחשב, זמן כה רב. את כמובן עוברת תהליך מצוין של החלמה וחזרה אל המציאות הסוכרת שלך. כפי שאת רואה אני מתקשה להתנתק משמך המקורי ובשלב מסוים אף חשדתי במניעים שלך להחליפו. עתה אני מבין שזה קשור לדמותך שלבשה פנים חדשות, הלא כן?
בוא נגיד שזו הסיבה. מה זה משנה.
זה משנה ועוד איך. החלפת שמך וזהותך החדשה עדיין לא נהירים לי. אך אני רואה את החלמתך, ולא רק בחזרה לציור עצמו, אלא גם במעבר מעבודה בצבע מים או שמן - לציור ממוחשב. יש בכך סממנים של התבגרות, של פרידה מהחומר הממשי, מהצבע והבד, מהריחות והטקסטורה - שכמוה כעזיבה של משהו מאוד מושרש ונגיעתי, מהלכלוך לניקיון, כילד שעוזב את החית1ל והסיר ונפרד מצרכיו החמימים !המסריחים.
מאה אחוז, במה צדקת דוקטור, יש בי השתחררות נוספת סן האוביקט, וזוהי חירות גדולה שאני משתוקקת לה בכל נשמתי, מתקרבת ומתרחקת, בסגירותי, במשחקי, !סוף-סוף גם בציור.
האומנות סוגרת לי את המעגל של המשחקיות, שרירותית כמוה, כמעט סתמית. איננה מתוכננת ולא נועדה להביא תועלת. הציור הוא המאנטרה שלי, במו המשחק, חזרה סיזיפית אך מענגת, סתמית ואינסופית, ובכך היא מקבלת את משמעותה היחידה. אתה מבין, זה מה שמקסים אותי.
הרי האומנות הפלאסטית, פחות מכל יתר האומנויות, קשרה את עצמה למונחים של משחק, ואולי לכן את מוצאת לך דרכים חדשות לממש אותה. עוד פנים של התבגרות, וסגירת מעגלים. במח שפחדת וניסית לברוח מהמשחקיות הבלתי מוסברת, כך את מוצאת לה כעת את הצידוק הקיומי. אבל מה עם בני אדם, JJ? גם הם אוביקט שצריך להשתחרר ממנו?