חזרתי אל הכפר, לא היה שום זכר לתפאורה שהיתה חלק בלתי נפרד מגלגולי הקודם, עם ע, בו הפנמתי לתוכי את חיפושיה התמידיים אחר כוח הטבע הזה. ממש כמוה, שכל שנות גידולה היה חוף הים מציץ בה, גם אני כבר מרגיש איך אני חייב את המצאותן של הים הגדול, כדי לחוש ולכוון את מקומי.
השמש של המקום הזה אחרת כל כך מסנסטיקו וגם מתל-אביב, ואפילו כיוון דרכיה שונה. היא איננה שוקעת אל הים אלא מתנפצת בצבעי דם וצעיפים בדואים מעבר למצוקי ההרים. על חוף הים יוצאים הסרטנים ממחילות תתקרקעיות, בזריזות חופרים את דרכם החוצה דרך חור עשוי למשעי, וערימת חול נערמת לצידו עם שפיץ כמו שהילדים מנסים לעשות בקצה הארמון שבנו מהחול הרטוב, אבל תמיד הוא מתפרק.
לקראת לילה יוצאים הסרטנים מן המחילות, שבריריים וחיוורים בשקיפות בלתי ניתנת לתפישה, כמו המחשבות וחשבונות הנפש שיצאו גם הם ממחילות חסויות, ומרחפים בשעה הזאת, שעת הרוח, שעת הסליחה והמחילה, הצינעה וההפלגה למחוזות קדומים. קולות מאוב מביאים עמם הסרטנים השתקנים, וגם ריחות מעולמות של רגשי אשמה ושל ספקות גדולים ואי-וודאות וחששות איומים. אני ניזכר בטיול ילדות בקייפ-קוד. ילדי השכנים מתרוצצים בעליצות לא-לי, רודפים אחר סרטני החוף החמקניים, ואני חושב אז איזה משחק מתועב מצאו להם הילדים הללו. אבא בא נושף בעורפי, מקפיץ אותי ממקומי ומזרז אותי להצטרף אליהם, ואפילו שאני מפחד ונרתע ומזדעזע, הוא נותן מקל-עזר בידי, מפציר ומזרז עד כדי איום אולטימטיבי, להוכיח את גברותי, להוכיח את יכולתי לגעת למרות שידי מתחלחלות ונפשי נגעלת. לך תתפוש אחד ותוכיח שאתה משהו, או מישהו. ואמא עומדת מן הצד ולוחשת ״תעזוב את הילד, תניח לו מהסטקוזה האלה.״ איזה עוד הוכחות אתה רוצה, יה אבי, אבויי? לימודים, ביזנס, הצלחה, להיות כמו כולם. ועכשיו אתה מרוצה? סיפקתי לך קבלות, וזה מה שהיה צריך להוכיח, כמו משפט במתמטיקה, ועתה אני רחוק-רחוק, בנקודת ההתחלה, שלי, כמו שלך.
מחשבות ומים הולכים טוב ביחד, גם זיכרונות, גם תכנונים ותקוות גדולות,
גם אינטימיות של גוף כאוב. אל המים הלכתי כדי לרפא כאבי נפש וגוף, כמו במימי האמבטיה, בפעם הראשונה שנהייתי מודע לזכרותי והעזתי לגעת בה בהרהורי חטא ותשוקה, ואוננתי כמו מטורף שחייו תלויים מנגד והכרח לו להביא את אברו לידי גמר ופורקן. כה חזקה היתה החוויה שסחטה את עצמותי מלשדן והזרימה את דמי בעורקיו וכמו הפכה את איברי הפנימיים החוצה, צעקה חנוקה נמלטה מגרוני, הקאתי את נשמתי ובני מעי והייתי מותש מכדי לנקות את חדר האמבטיה ורק רגעים רבים לאחר מכן יכולתי לצאת מן המים, כשאמא דפקה על הדלת והודיעה שהאוכל מוכן ושנמאס לה כבר שכל הגברים בבית