נאג׳יב יושב ברגליים משוכלות על האדמה, ראשו מורכן ועיניו עוקבות אחר תנועת האצבעות המשחקות באבנים, מסבחה של שלושים ושלוש משאלות לא ממומשות. יותר מאוחר, לקראת לילה כבר יתעגל וירכן גם גבו, עד שיתפתל צווארו וראשו יבלע פנימה אל תוך מעיו המיוסרים, כולו מתגלגל לכדי כדור, שבלול של יאוש. NN יושב על הגדר הנמוכה. נשען עם המרפקים על הברכיים, לפעמים ראשו מתרומם למבט הסורק את החשיכה. מזמזם לעצמו ניגון מוכר.
במשך היום נאג׳יב מאוד אקטיבי, מקרין ביטחון ואמונה והרבה כוח רצון. רק לפנות ערב מתחילים לזחול הפחד והיאוש. קודם לאט, וחוסר מנוחה מוליך אותו כמחפש מקום בטוח לכבודו של הלילה. יותר מאוחר, משנרגע ומצא את מקומו, חוזרת ועולה הספקנות. נאג׳יב מתרכך ומזדכך, ואינטימיות חמימה ממלאת את התווך שבינינו, כמו להמחיש את הניכור שמחוצה לנו, והוא מאוד ישיר בשאלותיו ופתוח ברגשותיו המוסווים להפליא במשך השעות המסנוורות של היום.
״אתה מבין מה מפחיד אותי, יה אחי?״ ממשיך את שיחתנו מאתמול, משלשום, שיחה רצופה ומעגלית ללא סוף, ״אתה קולט את החשיבות של המילה עבורם? הם מייחסים למילה אש״ף בדיוק מה שאנחנו ייחסנו למילה ציונות! אתה לא גדלת ממש בתוך זה, אתה לא יכול לדעת. אין לך מושג מה המילה ציונות עשתה לנו!״