כך יש פחות סיכויים שניתפש, ואין לנו בינתיים כל כוונה שכזאת, עוד ארוכה הדרך ומפותלת עד שנגשים את השאיפות ה״תקשורתיות״ החדשות שלנו. גם אם ידענו שיש בקרת תמונה בתחנות ממסר מסוימות, הרי זו אשר באיזורנו, מנוונת כלשהו מבחינת עוצמתה, היתה נקיה ממעקב ואיפשרה לנו את מרחב הניסויים והבדיקות להם נצרכנו בשלב זה.
אני כבר מיומן דיי, מוכן לשרטט ולהכין תמונת מסך של כל מסר אשר יעלה על שפתיו של נאג׳יב ובהכוונה מגבוה. בעזרת הכרטיס שהשגנו אצל קרטר, בחור טוב, ביכולתנו למזג את התמונה שלנו שהכנו מראש, עם השידורים הנקלטים, בתדר מסוים, על-ידי חישובים גיאוגרפיים נכונים של זווית ועוצמת שידור, באופן שבו לא נקלקל את התמונה המקורית, כלומר נצליח להסתנכרן על האותות המוסכמים של תחילת מסך ושל תחילת שורה, ולהגניב בחשאי את הפריים שלנו במקום אחד מ-24 הפריימים המשודרים בכל שנייה. עלינו להתגבר על עוצמת המגברים האחרים כדי להישאר ׳על הגובה׳.
באותן הפעמים הראשונות לא הרגשנו כל פחד, כמו אותם ילדים המתרוצצים בחוצות בין גלגלי הג׳יפים הירוקים ומיידים אבנים ואינם חושבים על התוצאות המזוויעות והבלתי-נמנעות. אם היו חושבים אולי לא היו מעזים. רק מאוחר יותר התחלנו לחשוש, יודעים בבירור שזה יסתיים יום אחד, וגם על הגל שלנו מישהו יעלה. ויתכן שהסיום לא יהיה כל כך טוב, בלשון המעטה, מוסיף NAT, לא כל כך טוב, למד עגלגלה ומסטולית, כרגע הוא במצב רוח מצוין. תראו לאיזה מצב הגענו, אומר NAT ומצביע אל הילדים שבחוץ, אתה חייב להשתגע, אחרת ההגיון של השיטה פשוט יהרוג אותך, עם שלם חייב להשתגע, רגע לפני שהמערכת סוגרת עליו. זה הרגע? ועתה אנו עומדים בפני דילמה קשה. האמריקאים מגיעים, לחש של תקווה ספקנית רוחש לו בכפר ובדרכים, וכבר מורגשת המתיחות הנילווית לביקור, הטבעת מתהדקת סביב צווארנו. הקפדנות במחסומים בצידי הדרכים ובכל מעשינו מגבילה ומורטת עצבים. כן עוצר, לא שביתה, כן מעצרים מנהליים, לא תעודות מעבר לעבודה, כן למתנחלים עם נשק, לא לוועדה לזכויות האזרח, כן לחיילים, לא לצלמים ועיתונאים, כן ולא, לא וכן, עד כי נפשך מתהפכת על פיה ברוב בחילה ואינה מוצאת את מקומה.
הטבעת מתהדקת, חייבים לעשות משהו, ואיך נפעל כשאנחנו שרויים בעוצר? מסקנה שהגענו אליה כולנו: עלינו לזכות עתה בשיתוף פעולה מלא מאחינו הפלסטינים בישראל. כדי להוציא אותם מהשלווה שאפפה אותם ברבות ימי ההתקוממות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני במקומם הייתי נוהג בדיוק כמותם ומתרחק מתוך יאוש. כדי לנער אותם ולזכות במעשים שהם מעבר לדיבורים יפים, עלינו להשפיע על דעתם, להוציא אותם אל הרחוב, להביא אותם לתת לנו גב ותמיכה, ובמיוחד עכשיו כשהאמריקאים מבקרים פה.