בקצה הגדה. ובכל זאת, החיפוש בכפר מולדתו של אביו היה פתאומי. משום שהמפגשים החד פעמיים ההם נקברו בתחילה כדבר מוקצה בתוך ארונות הרמטיים, עד כדי כך מרוחק היה אז NN מעצמו, מכל מניעיו שנטוו בו עוד מבית אבא - כסף והצלחה, שתלטנות במערכות הפעלה ואהבה, ובסוף גם זה לא.
זה היה חיפוש שהוחלט עליו סופית ביום ששמע חדשות נייט-ליין, בטלוויזיה בכבלים בביתם המאומץ בישראל. JJ היתה משתעשעת כהרגלם במשחקי מילים, חדשות CNN, זה לכבודך, SEE NN, ופניו של הקריין מיטשטשים לנגד התמונות המחרידות שמאחוריו:
"It's been two weeks now that heavy riots are taking place in Gaza
and West Bank. 20 young Palestinians were killed since it started.
Israel claims they havn't witnessed such riots since 1967..."
בדחף אימפולסיבי הגיע מיד אל הכפר, ואת החורף, עוגת כיבוש הזיתים, העביר בהתבוננות והשתאות סביבו, שתחילתה בהתלהבות יתר, כמוצא אוצר גדול, והמשכה בקשיים רבים של הסתגלות לאופן החשיבה ולצורת החיים שבכפר, כשוקע בבוץ טובעני ובלתי מוכר, וחוזר וקורא, ״הו חלומי הכבד הזה, חזרתי אל הכפר כבורח מפני התרבות, ובאתי אל הכפר כמי שבא מגלות לגלות.״
פה בזיתונייה, ידע NN, היה אביו נמצא היום, עם יתר בני החמולה המסועפת, נשוי אולי לנאדיה, אלמלא לקח בחופזה את מיטלטליו ב-1948 והיגר לארצות הברית, כיתר חבורת האליטה, אלה שתמיד ׳יודעים להסתדר׳, והתחתן עם אמא, אהבה גדולה וגרין-קרד בצידה, תחת לברוח לגדה המערבית של הירדן, כמו קרוביו העקורים, תוך רטינה שפתיים מושפלות שילכו כל היהודים לעזאזל ותיכנס בהם הרוח ותישאם אל מעבר לים. מתהלך NN בכפר בצעדים קצביים שסיגל לעצמו אולי מן הכושים של מערב ארה״ב, מרדנות מהולה באדישות קרירה, וזימור חרישי, המהום בלתי פוסק, מימי JJ ובאהיה, הא, ואספקה נדיבה של ׳סיפורי אמריקה׳ לכל המעוניינים והסקרנים שהמילה המופלאה ׳אמריקה׳ עוד עושה להם משהו.
NN התקשה להסתגל ולקבל את הסלסולים והדיבורים סביב-סביב של בגי הכפר, וחילק עם NAT את קשיי ההסתגלות. ״הכל הפוך,״ אמר ל-NAT במצוקתו, ״לעולם איני יכול לקבל תשובה ישירה, מלבד פתגמים וסלסולים. אף פעם לא נוגעים בנקודה העיקרית, וזה משגע אותי.״