נאג׳יב מתהלך יחף כחתול ערמומי, גבו זקוף וראשו מפלח בחלקלקות את קו הסילואטה של שדרת הזיתים הנעלמת, כמעט מיטשטשת באוויר מהביל של להט צהריים ואווירת מים כבדים. עורפו ישר ואחורי, ואינו זקוק ללמוד את שיטת אלכסנדר, כי למרות שרק הנשים בכפר עוד נושאות את משאן על הקודקוד, שמרו פה גם הגברים על יציבה שאינה מקולקלת עדיין. וחיוכו מתרחב ככל שהוא קרב אלינו. שלושתנו יש לנו עיניים כהות ואישונים גדולים וריסים ארוכים, אבל NAT מסתכל על נאג׳יב בעיניים אחרות משלי, מבט של אהוב המכיר את חברו לחיים, יודע כליות ולב ואינטימיות שהוא מביא עמו בתוך גופו השברירי, וחיוכו מתרחב ככל שהוא קרב אלינו. אני אוהב את שניהם ומבין מה הם מוצאים אחד בשני, וזה הרבה יותר ממה שכל אחד אחר בכפר יכול לומר, אפשר לנחש על פי הגבות המורמות בתמיהה בעת ליהשושי רכילות בפתחי הבתים לפני השקיעה, בערבים שאיננו שרויים בעוצר.
שלישיה מוזרה, שלישיית Ns-ים, אומרים בנדנוד ראש ומתכוונים אלינו, NN, נאג׳יב ו-NAT, סביב שולחן השש-בש בבית הקפה הארעי, שם מתנהלים דיונים בענייני הפנים והחוץ, שם יפול דבר. חררטו חאלאם! שם בוודאי נתקבלה ההחלטה לשלוח את NAT לפגישה ׳מקרית׳ עימדי ברחוב תל-אביבי סואן, לאחר ביקורים ספורים ועלומים בכפר, ושמה יפלו, בבוא היום, דברים חשובים אחרים. בגובה העיניים, מעל שולחנות הקפה, ודרך האובך המסנוור, ניבט נוף