בתוכי ידעתי, יותר מאוחר, לאחר שיחות הבהרה עם הזוג פסובר, שהתרדמה היא אולי סימפטום השייך לי, אך סיבתה נובעת מניסיונותיה של JJ להתגונן, להעמיד פנים שהיא חסרת עניין ומסרבת לשתף פעולה איתי, כדי לסוכך על ההעברה האירוטית שלה אלי. מעין העברת-נגד.
בתוכי גם ידעתי שלא הייתי צריך להתנצל, הבנתי שהיה עלי להמתין ולראות מה תהיה תגובתה על ההתנתקות שלי, במקום למהר ולהרעיף עליה את התנצלותי. אולי אנליטיקאים מהסוג החנון והרחום היו מצדיקים את מעשי, יפה שהודית בטעותך, היו אומרים, הוכחת שגם אתה בשר ודם. אבל, יזעקו המחמירים, נטלת מהמטופלת שלך את חירותה, כאילו העדפת לטפל בבעיה שלך, ולא שלה, מה שמנוגד לברית הראשונה שהנהגתם ביניכם...
ארבע דקות של השתבצות, ׳ב׳ דגושה, מלשון תשבצים, עוברות על JJ, ארבע דקות ארוכות של 240 שניות, של מחשבה שנייה. מה עם הכסף? למה ד״ר קרנל שואל דווקא עכשיו ממה היא מתקיימת? היא הרי בעצמה יודעת שתעבורנה כחמש שנים, עד שידלדלו מקורות המימון שלה. ולמרות שכבר נוכחה לדעת שהטיפול סוטה מתכנונים ותחזיות, התפלאה, משום שערימת ספרי הפסיכולוגיה שעל השטיח, על-פיה היא ממציאה פירושי חלומות ותשובות מקצועיות, וקווים לדמותו של המטפל, עדיין לא נערמה ולא הגיעה לשלב בו עוסקים בכסף וקיום.
* ואחרי ארבע דקות
SORRY,JJ. אני עייף ומוטרד. אל-זו עכשיו אני פה, ואענה בשאלתך.
אבל לפני השאלה דוקטור, עוד שאלה. למה החלומות כה חשובים בעיניך?
הביטי JJ, האנאליזה של החלום איננה תרגיל חשיבה סתמי, אלא גילוי והעלאה אל התודעה, של תכנים שלא היו מנדעים לפני-כן, ויש להם חשיבות בפענוח של האישיות ובטיפול בה. אנחנו משוטטים בעולמות החלום שלך, עד שנמצא פירושים, אולי תשובות. אנחנו הרי מחפשים איזה דבר עתיק וקדום, הנסתר עדיין מאיתנו, אבל יתגלח במוקדם או במאוחר, למשל משהו שיסביר לנו חווית ילדות מודחקת שנתעוררה דווקא עם הפרידה מ-NN. לא סתם, לא פתאום, הפכת לעלה מבוהל נידף ברוח, בהישארך לבד אחרי עזיבתו אותך.
וההורים, איך הם פלשו לחלום שלי?