אולי זו מישהי שמוצאת חן בעינייך? היית רוצה להכיר אותה? מעוניינת להתחבר אתה?
לפעמים אני מרגישה שאתה יותר מדי PATRONIZING. אז אני ממש מתעבת אותך על כך. עכשיו למשל יש בי כל כך הרבה כעס שהייתי רוצה להפסיק את הטיפול להיום.
זו תחושה לגיטימית. ואל תתעצבני עוד יותר, כשאגיד שזה בסדר ואפילו צפוי, שתתעבי אותי לפעמים. אם לא יכולת להרגיש כלפי התנגדות וכעס, הייתי מוחזק בעינייך באחד שהוא עליון ואלוהי, אולי כמו ההורים שלך, כזה דבר שאי אפשר לגעת בו.
אבל אני לא חושב שזה רעיון טוב להפסיק את השיחה שלנו עכשיו, דווקא היום, כששינית את שמך... את אמנם יבולה לשתוק עד לביפ הסיום, אבל עדיין אדע אם את מחוברת, לפי הכוכב המהבהב בקצה המסך כל זמן שהתקשורת מתקיימת. ואת יכולה גם ללכת עם מה שקורה לך עכשיו ולא להחמיץ את השער שנפתח בפניך, גם אם הוא חשוך ומפחיד קצת. זו בחירה שלך. בכלל, היחסים שאנו יוצרים בינינו במהלך הטיפול, אסורים לתת לנו הבנה ליחסים שלך במציאות, וכל מה שקורה לנו פה יאיר את דרכך.
*
ארבע דקות עוברות, המסך של ד״ר קרנל ריק, הכוכב עדיין מנצנץ.
OK. דוקטור. אני רוצה לשאול אותך עוד משהו. אתה עוד שם בכלל?
*
ארבע דקות נוספות, המסך של JJ ריק, הכוכב עדיין מנצנץ...
אוי לי כי נרדמתי, חושב הדוקטור בנערו את ראשו לסלק את הנמנום, וזו לא הפעם הראשונה. ארבע דקות נעלמות. הכוכב מנצנץ, ומצפוני מתכווץ, מעין היפנוזה עצמית מול המסך השוקט והמהבהב. ואיך אוכל לתמוך ולפתוח את JJ אם גם אני בעצמי מתנתק וחולם לי בהקיץ?