נפילתו של אוקסימורון מבטיחה שגם כאשר יעלו על עקבותי במחשבי קוברה או טייגר, יהיה הקשר איתו מנותק ולא יוכלו לדעת מהיכן הגעתי אליהם.
את הקטע בעיתון ראיתי לראשונה כאשר הרמתי אותו בחצר כדי להחזירו לתיבת הדואר של השכנה, מכיוון שמחלק העיתונים עדיין זורק אותם תוך כדי נסיעה על אופניו, ומפספס. בעבר גרה שם טליה הבת של הזוג ליפשיץ שליוו את הורי מאז שבנו את הבית, והרחיבו אותו יחד כשהגיעו זמנים טובים יותר, ועזבו לעת זיקנה. עם טליה לא היו בעיות בענייני עיתונים וגם לא הפרעות בפרטיות ולמרות שלא היינו חברות בנפש קיבלנו אחת את שגעונותיה של השנייה כיאה לחברות מגיל הגן. מאז התחתנה טליה עם בחור עשיר ועזבה את הארץ, נמכר הבית לזקנה מעצבנת, גולדברג, שאיננה מפסיקה להתלונן על מחלק העיתונים המפספס את התיבה, ועל בעלה המפספם את האסלה, ועל השכנה, כלומר עלי, אשר מסוגרת בביתה ברוב מיסתורין ואיננה מנדבת די חרכים להצצה כדי לספק את סקרנותה ואת יצר הרכילאות. מזלי שאת NN לא הספיקה להכיר, אחרת היתה בוודאי חוקרת ללא לאות את אשר קרה לו, ולאן נעלם.
אין זה סוד שאני מתנזרת מקריאת עיתונים זה זמן רב, ביחוד מאז נחלשתי מענייני דיומא ושקעתי בעולמי הפרטי כל כך. וכדרכם של אלו אשר אינם קוראים עיתונים באופן סדיר, גם אני חוטאת לעיתים במנהג המגוחך של הצצה חטופה בגב העיתון בידיהם של זרים. תאריך וכותרות. והפעם, כאילו בכוונה תחילה, אך רציתי להאמין שיד המקרה בדבר, צעקה מולי הכותרת: ״חדירה ראשונה מסוגה למערכת הביטחון של מפקדת ארגון מחתרת מפורסם בבירה אירופאית״.
ובאותיות קטנות יותר כותרת המשנה: ״מבוכה בקרב הממונים על אבטחת מערכת המידע. אלמונים פרצו את כל המחסומים המתוחכמים ועושים בה כבשלהם״.
מבוכה בקרב הממונים? תסתכלו עלי ואולי תשנו את הפתיח ותכתבו עכשיו ״מבוכה בקרב הפורצים האלמונים...״. אבל מי שואל אותי, מי צריך את הכותרות שלי?
ובאותיות קטנות עוד יותר, כתבנו: ״סוכנות ידיעות זרה מאשימה את המוסד שביצע את החדירה כתגובה לפרשית קבוצת הפלסטינים אשר נמצאה חשודה בשידורי תעמולה תוך כדי שימוש במערכות מחשבים מתוחכמות... דובר משרד ראש הממשלה מוסר בתגובה, שככל הידוע אש״ף עצמו ביים את הפריצה, כתשובה להאשמות הללו...״. ורק אני יודעת את פיתולי הקוברה, שחדרתי אליו מחד, ומאידך חילחל הוא לתוכי, להפוך את בני מעיי. או אז יזכירו