היה אולי מוביל את הגיבורה לצעידה רגלית בבולוואר, ביום גשום, שם היתה מוצאת את עצמה פתאום בבית-קברות פריסאי אלגנטי, מול מצבת אבן בלתי מעובדת, שמו של NN אולי חרוט עליה בחריקה, אף שמתאים לו שלא יציינו או; תאריך הלידה והמוות המדויקים על האבן הדוממת, אלא רק כתובת בזו הלשון הקצרה ״כאן טמון NN, שם בדוי, שחי ומת בסוף המאה העשרים, אי-שם בתבל, ללא שורשים...״, מוזר להיתקל בך שוב ברשומות חסרות חיים במקום כה בלתי-צפוי, והאם באמת זכית לשיר רגע לפני שהפתיעך מלאך המוות? הרי לשם כך רצית ללמוד לשיר, מתוק למות בים.
באותו היום הפכתי להיות מרודפת לנרדפת. מתיירת אלמונית ברשתות תקשורת זרות, לנמלטת המחפשת עץ רחב צמרת, מקום מיסתור להיחבא בו. מבלשית עיקשת, לחשודה נעלמת. לא עוד איסוף ראיות, אלא טשטוש עקבות. סמוקה כאודם החמה השוקעת אל שטיח הבורדו בחדרי, עכשיו גם אני צוחקת. צחוק קשה, עור פני נמתח עד להיקרע, כולי מתבשלת מבפנים, בקושי מוציאה אוויר. אך יש מתיקות מסוימת במהפך הזה, פתאום נעים לי יותר להימלט מאשר לרדוף.
וכך קרה שהפללתי את עצמי.
בדרך חזרה מאוקסימורון, תוך פיק ברכיים ותעלות מצח חרוצות באבל וכאב, אני קולטת שעשיתי טעות איומה והשארתי את התוכנית שלי, שסללה לי את הדרך אל הקובץ החסוי, שכחתי אותה פועלת בתוך אוקסימורון, ולא רק ואת, אלא גם אי- נעימות גדולה, באג נוראי, עניין של פסיק או נקודה מיותרת בתוכנית, וזו שיכפלה את עצמה והולידה תוכנית-בת הזהה לה, כפי שנוהגות לעשות תוכניות ב-UNIX. האם לא חיכתה עד לסיום הנורמלי של בתה הצעירה. כאשר זו התעכבה בדרכיה העלומות, יצאה התוכנית המקורית מפעולה, יחד איתי כאשר ניתקתי את הקו. LOGOUT .
והאמא השאירה את היתומה שלה מתרוצצת במחשב זר, קר, ומלא סכנות,
וגם הבת הולידה ילדים, שהיו זהים לאמם מולידתם, וגם הם פרשו ממלאכתם בשכחת בניהם וחוזר חלילה, והמערכת נתמלאה בפרוססים יתומים מתרוצצים הלוך ושוב בנבכי הזיכרון, זומבי שמם, תופשים מקומות חשובים בטבלאות ומנצלים משאבים שנועדו למלאכות אחרות וחשובות לא פחות. ואני לשמחתי גיליתי את זה לפני כל אחד אחר וחזרתי להרוג אותם, מה שאמם לא השכילה לעשות, רשומות מעקב מיותרות. אך אבוי, מאוחר מדי, נתמלאו כבר טבלאות המערכת בזיכרון כמים רותחים גולשים, ונפל מחשב אוקסימורון. לעזאזל, זאת הפעם השנייה שאני מפוצצת את המחשב הזה. למזלי בצד התקרית המבישה,