היי NN, אתה בעצמך סוס טרויאני שכמוך, איך לא חשבתי על זה מהרגע הראשון, הן בו בזמן שנחשדתי אני, ואפילו בצחוק, שמא נשתלתי בכוונה תחילה בטייק-היי, כבר אז היית אתה שתול על פלגי מים זכים של תמימותי? ואני כהלנה נהניתי מכתר מלכות צבעוני, וצבוע. ברזיל, באהיה, אה? כעסים גדולים כבר זרמו אל הים ומילאו אותו, התרוקנתי כבר מכל זעם ורעם ואגרסיות רעות. אתה איננו עוד, ואת אהבתי הגדולה שנותרה בי בטוהרה לא אזכה להעניק לך יותר. יה ערבי, פלסטיני אתה, קיבלתי אותך כבן-אדם ואתה התייחסת אלי כאל בת-עם. מה קרה לך?
תמונתך הצבעונית והמוחשית שליוותה אותי כל השנים האלו מיטשטשת מול עיני בתוך ערפילי דמעותי המתייבשות. לרגע אחד אתה חובש כפיה ומניף דגל אדום-ירוק, וכבר אתה הופך לצללית מתפוגגת, שחור-לבן-אפור. איבדת את צבעיך. תווי פניך נעלמים עתה, חלק אחר חלק, ביחידות משמעותיות, כבר אתה קונטור, קו-חיצוני בלבד, זה כל מה שנשאר ממך. אללה ירחמו.
ואני באֶבְלי, אבל שעבר זמנו, שמוצה עד תומו עוד בטרם נוכחתי בוודאות בתעודת הפטירה של אהובי, אך כבר ידעתי את מותה, המוקדם מדי לטעמי, של אהבתי.
מוזר שעד לפאריס הייתי צריכה להגיע, כדי להיוודע אל אותן הרשומות המאשרות את מותך, NN, ופרישתך מן העולם, החושפות את סודותיך האיומים מימים. מכאיב להיתקל בקודים קצרים האומרים הכל בפסקנות. סיפור קלאסי