היו לו ל-NN שיטות מטורפות להנחית עלינו את תחושת האבסורד, אשר מיד היתה מפרקת אותנו מהקצוות שלא התמוססו שם על החוף. אני במטבח, חותכת סלט, ממששת בחושניות עגבניות שקטפנו כשעלינו חזרה מהים. מרגישה אותו קרב אלי מאחור, ריחני ביוצאו מן המקלחת ושערו רטוב ומשוך לאחור, טובל את אצבעותיו בצנצנת המיונז שעל השיש ומעביר את ידו בשערותיו. ״אוי, סליחה״ הוא עונה למבטי המשתומם וגבותי המורמות בסימן שאלה, ״היה נדמה לי שזה קטשופ.״ שנינו מתפקעים בצחוק פרוע ומניעים את הראש בנדנוד של הבנה: ״אהה, שלא נחשוב את עצמנו ליותר מדי...״