לא בים התיכוני הזה נפגשו דרכיהם, אך כאן הן נפרדו. לא מתמיד היה עולמם מול הים. NN היה עסוק אז בנחישות רבה בבניית הקריירה המקצועית שלו בחברת טייק-היי. אהה, כמה שהוא התגאה איך בעצמו הגה את שם החברה, וזו נסקה גבוה-גבוה בשוק האמריקאי של טכנולוגיות עתירות ידע, מה שנקרא היי-טק, אבל לא רק בעזרת השם המתוחכם. זה עתה הגיע מן החוף המזרחי, שם סיים את לימודיו, בהצטיינות כמובן, והספיק להתנסות ולרחרח את עולם העסקים בצד ההוא של היבשת עוד לפני שיצא מערבה לכינוס של כמה ימים, ונשאר. בחברת טייק-היי, ובכלל בעמק הסיליקון - מצא חן בעיניו השילוב בין התחום המקצועי והצורך בניהול חדשני ואסרטיבי לקידום ושיווק, וחש במיצוי מלא של כישוריו בתחומים הללו. NN היה משחק בחומרים שברשותו, כילד הבונה ערים שלמות בלגו, כנער המעיף טיסנים בשלט-רחוק, נהנה ממבטי ההתפעלות בהוכיחו בקיאות רבה בתחום המיכון ושליטה ביחסי אנוש, בקיצור, באותה תקופה של חייו הרגיש ממש על הגובה, ומאיפה שאב לאישיותו את האלמנטים האלו? בטח שלא בירושה מאבותיו, למרות היותו דור חדש שנולד כבר באמריקה, ובטח שלא מאבות-אבותיו.
״אני לא אוהב להרגיש מרומה,״ אמר למזכירתו הנאמנה, אלינה. אבל ברור שהוא מכיר טוב טוב את ההרגשה הזאת. ״אותי אף אחד לא יסובב, ועוד באצבע הקטנה, כי אז אני מתחיל להתעצבן. וזה כבר לא כדאי.״ ואלינה עשתה מיד פרצוף של מבינה את העסק, מזל שהיא נזכרת לשלוף את הפרצוף המתאים