הארור הזה, בחיפושים ודיגדוגיס אחד כל פיסת מידע. אה כן, וגם לשחק טטריס.
תמשיכי.
לא. אני רוצה לחזור אל החלום. העשבים. צמחי המריחואנה, אולי. אבל הרי אינני נוגעת בהם כבר שנים, מאז ^NN נעלם. אז איך חם הגיעו לחלום? מה החידלון המתוק הזה עושה לי? התחושה מוכרת, מהמשחק, וגם מהעישונים בסנסטיקו, המבט מן החוץ, החידלון.
שאלה לי אליך, JJ, בשאלתו הידועה של ציואנג-צה. אם תחצי את הנהר בסירה, וסירה ריקה תבוא מולך ותתנגש בסירתך, האם תתרגזי עליה?
לא.
ואם יהיה אדם בסירה שממול?
אז בטח שאצעק ואקלל ואתעצבן נורא.
נכון מאוד. וזה מסביר את ההשתוקקות לחידלון. במקרה הראשון לא התרגזת בכלל ובמקרה השני - מאוד מאוד, שכן בתחילה עמדת בפני הריק, ואחר-כך בפני המלא. אם בן-אדם היה מרוקן את עצמו, וכך משוטט בעולם הזה, מי יכול היה לפגוע בו?
נניח. ומהן הגיולות לפי דעתך?
נו, מה את חושבת. חרסינות קרירות, סודות קטנים? ונוצצים? ומגרים?
ובגלל זה אני אוספת את בל הגיולות בשולי השמלה? צמוד, צמוד אלי?
אולי. אבל איזה סודות את לוקחת איתך? חשבת פעם על מושג היסודי בקשר למיסתורין--->חרדת קודש--->משחק?
לא חשבתי, אבל זה נשמע מעניין.