עתה מתחלק המסך לשניים, ועת הדו-שיח הגיעה. יותר ויותר לומדת JJ להנות משיחת הטיפול האינטראקטיבית על המסך, ומשתחררת מן הצורך לשלוח מכתבים חד-כיווניים. עדיין מתמסרת להכנת ׳שיעורי הבית׳, כפי שד״ר קרנל נוהג לכנות את מכתבי הפתיחה של שעת הטיפול, בהם היא נוהגת להתייחס לטיפול הקודם ולשאלות שנתעוררו בו, או לכל נושא אחר שמעסיק אותה. אוה, כמה שהיא אוהבת לתכנן במשך כל השבוע את השיחה הבאה שלהם, ובו בזמן מופתעת מחדש בכל פעם מהכיוונים הבלתי צפויים במהלך הטיפול, ומרוב הפתעה אפילו הכותרת, ה-SUBJECT, בראש המכתב, לפעמים כבר איננה רלוונטית כלל לסיומו. ובכלל, מה הנוקשות הזו? למה התוכנה מחייבת תמיד להתחיל ב- TO, FROM, ו-SUBJECT. בעצם, למה לא מתכננים אותה, כך שכותרת הנושא תינתן בסופו של תהליך הכתיבה ולא בתחילה, כיוצאים מתוך הנחה שהכותב יודע מראש את נושא שיחתו ואת גולת הכותרת: אך טריק פשוט מצוי אצל אלה המשתמשים בתוכנת הדואר האלקטרוני. הם מכינים את המכתב מראש, בתוכנת עיבוד תמלילים כלשהי, ושולחים אותו במלואו לאחר מכן, תוך כדי קביעת הכותרת בסופו של התהליך. וזהו כידוע טריק שלא עובד בחיים.
יש מידה של חסד בכל דיאלוג מוצלח, מסביר קרנל, בייחוד כאשר נפגשים שני עולמות. שהרי כשהכל מובן מאליו אין בכך כלום, אבל כשמקיימים תקשורת ומגיעים לארץ בלתי נודעת, אזי זקוקים לאותו ניצוץ. ו-JJ ששכחה מזמן טעמו של הבזק החיבור ושל ניצוץ הקשר, ממתינה בקוצר רוח, בקול צרו-ח, לאותה מידה של חסד. כן, JJ למדה להעריך את עקשותו של הדוקטור בעניין קיום דו-שיח, גם נזקקת לשיחה עמו, אף שאיננה בלתי-אמצעית, ומצפה לה.
Interactive Talk- Program loaded and started
JJ, את כבר סיפרת לי כל כך הרבה על משחק הטטריס, האם אינך מרגישה שהגזמת קצת?
להיפך, בל מה שסיפרתי עד עכשיו, עדיין מאופק ואיננו מספיק. אין לך מושג דוקטור כמה שעות ביום ובמה ימים ולילות בשבוע אני מעבירה במשחק. חישוב ממוצעים פשוט, סלח לי על האובססיה, של לפחות שלוש שעות ביממה כפול 365 ימים כפול שנתיים נותן ב-2190 שעות לפחות שהן כמו 273 ימי עבודה שנחשבים כיותר משנת אדם.
וכמה שנות חיים? זה לא משעמם אותך?