הרי היא מתקשרת עם העולם אך ורק מבעד למסכים דיגיטלים, כך ולא אחרת, והיא עוד רוצה שאני אטפל בה ואוציא אותה מזה. ככה, פתאום, דווקא אני מכל העולם? ״דימון, אתה לא מקשיב בכלל.״
״חוטם אדירים לי...״ ממלמל הדוקטור, כסיראנו, בליצנות מופרעת מול פרצופיהם המנומנמים של רוכלי השוק הראשונים. מעדיף היה את מקש ^MEGAHIT, אותו כפתור קטן המקפיץ מסכים במחשב ומדלג על שלבים ומקצר ומקרב את הסוף, את מסך הניצחון. כזה קיצור דרך הוא מחפש, ולא הזדקקות לדמויות קלאסיות ומיתולוגיות שיפתרו לו את הבעיה. כהרגלו בעת מבוכה, מחטט קרנל בנחירו הימני בסיבוב אלגנטי של הזרת החופרת, באיטיות וביסודיות, והמוח הכלבי שוב תוהה, האם הדחף האנושי של החיטוט באף נובע מצרכיו של הנחיר להיות מחוטט, או מרצונה העצמאי והבלתי- נשלט של קצה האצבע המחטטת. ודימון כבר כמעט בטוח שאדונו איבד את שפיותו.
הכל התחיל כאשר הביא יוהאן את המחשב האישי לאביו.
עד אז נרתע הפסיכיאטר מהקידמה הממוכנת, וטען שבגילו המתקדם כבר איננו רוצה ולא יכול להסתגל לחידושי המודרניזציה. הוא התייחס אל המחשב כאל שיגעון אופנתי של סטודנטים, או לכל היותר כלי עזר למזכירות הפקולטה אשר היו משתעשעות בשומען אותו קורא לקומפיוטר בשמות, נגיד ׳מכשף׳ במקום מחשב, ומתפקעות מצחוק כאשר היה ממציא שמות מוזרים למקשים השוגים במקלדת. מקש ה׳קונטרול׳ למשל - מי לא מכיר, המסומן באותיות <CTRL> נקרא בפיו ׳כפתור הקריטיקל׳ ומקש ה׳אינסרט׳ המסומן כ-INS>> הוא בשפתו ׳כפתור האינטרסטינג׳ ו-<caps lock> מה אם לא ׳קפסולה׳, וכדומה.
״נו, מה הבאת הפעם בני היקר?״ זוכר אותו קטן, חוזר הביתה עם אוצרות הרחוב נופלים מכיסיו התפוחים...
״תראה פפה, איזה סביבת עבודה מצוינת יש לך פה, דיסק של 30 מגה-בייט, צ׳יפ של 30 מגה-הרץ...״
״די יוהאן, אני לא סובל את הלקסיקון הזה.״
יוהאן זונח את שפת ׳נערי המחשב׳ שדבקה בו מן הסובבים במעבדתו ומדברים דברי-תוכנה, ועובר לשכנועים בסגנון ה׳מה בכך׳.
״תשמע פפה, אין בזה מן המיוחד או המפחיד, סתם תיקיה ודואר וסטטיסטיקה וחישובים ומכונת כתיבה - והכל בקופסא אחת אפורה.״
או שמא קופסא שחורה. שכנועיו של הבן גברו, כאשר הדגים התחברות דרך מודם וטלפון אל מאגרי מידע עצומים בגרמניה ומחוצה לה, וקרא בעצמו ולעצמו קריאות התפעלות. ״כל כך הרבה אינפורמציה פפה, כמו שאתה אוהב. אם רק