As if I didn't know... מכווץ רימון את מצחו השעיר ומכשכש בזנבו כאות ביטול וזלזול. הא, גם אני מתחיל כבר לחשוב באנגלית. מוזר, כל מה שקורה לו לבנאדם. כל מה שקורה לו לכלב. ברור שלא הולכים לפארק, הרי כבר שבועיים-בקרים שאנו מבלים ברחובות הריקים של השוק, רגע לפני תחילת ההתרחשות. נראה כי האדון זקוק להיות יותר קרוב ל׳חומר׳ כפי שהוא קורא לזה, ולא לפיוט הפסטורלי של יער ואגם. ״לשוק באים לפנות בוקר כדי לקבל פרופורציות נכונות על החיים״ אומר הדוקטור, הא.
והשוק בהתעוררותו מבטיח הבטחות קטנות של התרחשויות העומדות לבוא - פירמידת עגבניות מלוטשות מחכה לקרן שמש ראשונה, ושורת מלפפונים צעירים מסודרים בקפידה, כאילו רבו קודם מי ימוקם בשורה הראשונה לייצג את חבריו, וכעת כבר הוחלט דבר. גם לדימון שמורה הבטחה קטנה, כי תמיד סופה של אחת הפירמידות להתמוטט ולהתפרק, וסופו של לימון או פלפל צהבהב להתגלגל אל מתחת לדוכן, שם ימצאנו רק הוא, הכלבלב הקטן, ויוכל לשחק בו ולרדוף אחריו עד למורד הגבעה בדרך הביתה. דימון מנסה לנחש דברים על הרוכלים על פי מרכולתם. ערימה מסודרת, מה היא אומרת? וחצילים קטנים בחזית, האם הם מסתירים רקבון שמתחת, או שמא מחפים על חצילים גדולים ומפוארים בישבני הנשים שעטפו סנדוויץ׳ מעוך בנייר עיתון, ומחכות עתה בבית אפוף ריח נקניקיות וכרוב חמוץ.
ד״ר קרנל מסתובב בשוק כמנסה לפתור איזה חידה, כמחפש רמזים או אפילו פתרונים מן המוכן: אני חייב להתמקד. להתכוון... מדוע אינני יכול להתרכז בשאלות החשובות באמת? שקט. ששששש. שוב אותו צפצוף מחריד, אותה שריקה חלולה, כמו ביפ של מחשב, בוקע מאחורי מוחו וחודר לכל אוזן ואוזן. כמה אוזניים יכול הבנאדם להצמיח לעצמו בגיל בו אמורים תאי גופו לחדול מצמיחתם?
׳באופן פרדוקסאלי,׳ כך סיים את מאמרו האחרון בנושא CONFUSION, ׳נבון יותר להכיר בבלבול, ולא להתכחש לו. כך יצית המודע את האינטלקט והוא כבר ידאג לתקן את המנגנון המקולקל.׳ ״איין מומנט,״ הוא פונה אל דימון לעזרה, ״מה היו מילותיה הראשונות של JJ ? לא בגיל שנה - כשלמדה לדבר, טפשון, אלא לפני חודשיים, כשהכל התחיל...״ האם כבר אז כיוונה את נתיב ההתכתבות אלי, כשהיא מחפשת אחר טיפול פסיכיאטרי אישי? מתי? ואיך לא הרגשתי בכך מלכתחילה? אתה זוכר כמה התפעלתי כשנודע לי שבמערכת שלה יש דימונים, כן, ׳דימון הוא פרוסס, תוכנית מיוחדת, ישות הקשובה באופן קבוע לאירועים הקורים במערכת המחשב ופועלת על פיהם,׳ כך הסבירה, ואני נסחפתי ברוב עניין וסקרנות, נושא אחר נושא, אל עבר מגמתה הברורה עתה כל כך. ״בוא נראה מה יש לנו פה, דימון. מה אנחנו כבר יודעים עליה?״ כלום.